גילי שלנו

גלעד "גילי"/"גיגי" אלבז נולד ב־29 באפריל 1971 בבית החולים קפלן ברחובות. הוא נולד תינוק שמנמן ומתוק בלידת עכוז לא קלה.

היה ילד סקרן ומלא חיים, אהב את ה"בחוץ", והיה שחקן כדורגל מצטיין בנעוריו. אובחן כילד מחונן וחכם ושויך לתוכנית לימודית למחוננים בשם "אתגר", שם לא מצא את עצמו מכיוון שרוחו הייתה רוח של חופש וטבע ולא של ישיבה לשולחן ולימוד, דבר שמערכת החינוך באותן שנים לא השכילה להבין.

גילי למד בבית הספר "מירון" ברובע ג' באשדוד, שם המשפחה התגוררה ומשם עברה לרובע ב' בסוף שנות השבעים. בהמשך עבר ללמוד בתיכון מקיף ב' ובבית הספר המקצועי עמל.

שנות נעוריו עיצבו את אופיו ואת אהבותיו הגדולות — למוסיקה וגיטרה, יהדות ודתות, מיסטיקה, המערב הפרוע והתרבות האינדיאנית, ספרי קומיקס (כגון טקס, זאגור, תולדות המערב הפרוע וטרזן), שחמט, ים, פיתוח גוף ועוד. אהב מאוד חיות ובעיקר כלבים.

גילי היה אדם מרתק, אוטודידקט מבריק, בעל ידע כללי יוצא מגדר הרגיל, אותו רכש בעיקר באמצעות קריאת ספרים ואנציקלופדיות.

עוד לפני גיוסו לצבא, כנער, גלעד עבד כמטפל באדם נכה 100% — טיפול שהיה קשה פיזית ונפשית לכל אדם, קל וחומר לנער צעיר שרק החל את חייו. מסירותו לא תישכח בקרב בני המשפחה של אותו אדם גם שנים רבות לאחר מכן.

בגיל 18 התגייס לצבא. בתחילה שובץ במשמר הגבול ולאחר מכן שירת כמאבטח בבסיס דלקים.

לאחר שירותו הצבאי התמסר לאהבותיו הגדולות — ים, מוסיקה ופעילות גופנית, ואף עסק בדיג מקצועי על גבי סירות דיג. אהב מאוד טיולים בטבע, אותם ערך בין היתר עם דודו האהוב דוד ז"ל, ברחבי ישראל, במסלולים מאתגרים מאוד.

אהב מאוד את משפחתו וקרוביו, היה נדיב ואוהב אדם, סייע לאחיו עם העסק הצעיר ונרתם לעזור לכל מי שנזקק.

החל מאמצע שנות העשרים לחייו התמודד עם ענייני בריאות ונפש, שלא פגמו במרקם הייחודי של אופיו, אך הקשו עליו בתפקוד היום־יומי ואט־אט גרמו להסתגרותו ולמיעוט אינטראקציה עם הסביבה.

נפטר ב־31 במאי 2026 עקב סיבוכים הנוגעים למחלתו.

גילי היה עמוד התווך של המשפחה, הנשמה המפעמת בה — והוא חסר ויחסר לנו מאוד.