הסתלקותו של גילי

דברי הפרידה של אחיו, גיא

גילי שלי,
גילי אחי המתוק,
גילי שלי.

כמה פעמים ראיתי בעיני רוחי החרדה, את הרגע הזה. כמה שהתחננתי לאלוקים שיעזור לך, שימתיק עמך את רוע הגזרה, שייתן לך את מינימום הכוחות הנדרש לצאת מהמצב שהיית בו כמעט 35 שנה. לצערי זה לא קרה.

גילי שלי, אחי האהוב, לקחת איתך היום את כל הלב שלי. היינו מה שנקרא "ילד הסנדוויץ׳" ובן הזקונים. ואכן, האהבה בינינו הייתה משהו שלא רואים. אנשים לא ממש הבינו שני אחים בשנות הארבעים והחמישים שפונים אחד לשני כ"חמוד שלי", אומרים אחד לשני "אני אוהב אותך, אחי" כדבר שבשגרה.

וברקע הייתה המחלה הארורה הזאת. 35 שנים שנלחמנו יחד במחלה הארורה הזאת שלך. והתנדנדנו בין תהומות של אי־שפיות ואשפוזים, למצבים שהרופאים קוראים להם "איזון". איזון — מילה שמאחוריה מתחבא סבל אינסופי שאינו מתמוגג אלא רק מתעמעם לעיתים.

כמה סבלת אחי, כמה ייסורים ייסרה אותך הנפש שלך.

בשבוע האחרון סיפרת לי כמה נמאס לך מהחיים האלו, מהסבל, מהחולשה. ואני שוב ניסיתי להפציר בך לעשות צעד קטן למען שיקום, למען יציאה כלשהי מהמצב הזה. לא יכולת. היית כבר מיואש, לא נותרו בך כוחות. דחית כל ניסיון לעזור לך.

גילי,
המחלה הזו לקחה ממך הרבה במהלך השנים. אבל היא לא לקחה ממך את הקסם שלך. מתוק שלי, אתה היית אדם טהור, טהור וצח כשלג. הלב הענק שלך פרץ את כל המחסומים הנפשיים העצומים והוא נפתח אל אבא ז"ל ואמא שתיבדל לחיים ארוכים, אלינו האחים שלך ואל האחיינים שלך. היית כל כך לבבי, לארג׳ ומתוק. אין מילה אחרת אחי — מתוק.

ליזי אמרה לי תמיד כמה שהיא אוהבת אותך יותר מכולם וכמה היא חשבה שאתה חתיך ויפה. גם לך היא אמרה את זה. ואכן גילי, אין מי שהכיר אותך ולא התאהב בך. הייתה בך שלווה, כבוד לאנשים, קסם אישי, ידע כללי עצום והמון חוכמה. היית נגן גיטרה וירטואוז ואהבת מוסיקה, תרבות ודתות בצורה יוצאת דופן. היה לך חוש מוסיקלי מדהים, ותמיד אמרתי לך שהמוסיקה הכי יפה שיש לי נמצאת בתיקייה שהכנתי לך מכל השירים שאהבת. בין היתר היה שם השיר "He Ain't Heavy, He's My Brother" — שיר שמדבר על נשיאה בכובד הנטל של אח, ובין היתר נאמר שם:

"אני חזק, חזק מספיק לשאת אותו —
הוא לא כבד לי, הוא האח שלי"

גילי אחי היקר —
לעולם לא אשכח איך דאגת לי כל הזמן על זה שאני בכבישים כל היום, שהתעקשת להישאר איתי על הקו עד שתדע שהגעתי בבטחה הביתה, על הצחוקים המשותפים — היית היחיד שהבין את הבדיחות שלי ושל ליזי. תודה על שהנחלת לי חינוך לתרבות ומוסיקה ושבנית את עמודי התווך של העולם התרבותי שלי.

היום איבדתי את אחי היקר. והוא רק בן 55. ואני מוכה יגון ועצוב באופן שאי אפשר בכלל להסביר. זה לא יכול להיגמר ככה, גילי, זה לא הגיוני. יש לנו עוד מלא דברים לעשות יחד ולהצליח לשקם אותך. לא ייתכן שזה מסתיים ככה.

גילי שלי,
החיים שלנו לא ייראו אותו הדבר. אני מקווה שלפחות עכשיו תדע קצת שלווה.

אוהב אותך לנצח אחי. תודה על 50 שנים במחיצתך. תודה — וסליחה שלא הצלחנו לעשות יותר.

— גיא
לצפייה בדפי ההספד המקוריים עמוד שני

דברי הפרידה של אחיו, גולן

גלעד, אחי היקר, גיגי, הלב הגדול של המשפחה, אחי המתוק, הילד שסירב לשחרר את הילדות ואת התום.

האל עדי כמה ניסינו לעזור לך עם המחלה הארורה שנלחמת בה מעל שלושים וחמש שנה, עם עליות ומורדות, כמו במרתון סיזיפי שלא נגמר. אבל זהו, עכשיו הוא נגמר, הגענו לתחנה האחרונה ואתה יכול לנוח. לנוח לתמיד מהתרופות, מבתי החולים, מחדרי המיון בלילות, מהבלבול, מהדאגות ומהניסיונות הנואשים למצוא מזור לסבל.

מי כמוני יודע כמה סבלת. עברתי איתך את כל המסלול, דרך של ייסורים, עשרות פעמים שבכל אחת מהן הייתי בטוח שזה הסוף, ובכל פעם קמת מחדש עם רצון להיאבק, והתקווה פעמה בנו מחדש. אך המחלה הארורה תמיד משכה אותך אליה חזרה, ולא שחררה, והובילה אותנו יחד לגלים של תקווה ומפחי נפש.

אני רוצה להודות לך, אחי היקר והמיוחד. לימדת אותי צניעות וענווה. נתת לי תמיד להבין כמה אנחנו קטנים וחסרי ישע. נתת לי להבין שעם כל הכסף והכוח שבעולם אי אפשר לקנות בריאות, ואין לי שום אפשרות לפדות את עצמי מהטיפול בך. נאלצתי לסעוד אותך באשפוזים הקשים ובמצבים שלא ייאמנו במשך תקופות ארוכות, כי אף אחד אחר לא יכול היה לעשות זאת במקומי.

גיגי, אחי המתוק, אין לי מושג מה אני עושה עם סופת הרגשות שמתחוללת בקרבי. התסכול, העצב, החרטה והכאב מתנפצים כרגע בתוכי כמו הסערה המושלמת. אתה תמיד תישאר הפספוס הכי גדול שלי בחיים. המשימה שתמיד עמדה לפתחי וכל פעם נכשלתי בה מחדש.

אני מתנצל בפניך, אחי היקר, שלא הצלחתי להציל אותך מהגורל האכזר הזה, הגורל הידוע מראש. אני מתנצל בפניך על רגעי השבירה, על הטעויות, על חוסר ההבנה, על כך שלא התאבדתי עליך ונכנעתי בכל פעם מחדש להתנגדויות שלך, על כך שלא עזבתי הכול ונאבקתי איתך, ובך, ובמחלה הארורה הזו, עד הניצחון שתמיד היה נראה כמרחק פסיעה מאיתנו אך תמיד ידע לחמוק.

אחי היקר, לא יכולתי להיות איתך הרבה, אז ניצלתי כל הזדמנות, ובכל נסיעה ארוכה התקשרתי אליך. צחקנו, דיברנו על מיליון נושאים. היית איש שיחה חכם ומעניין, והיית עבורי גם כותל מערבי ואיש סוד. תמיד ידעתי שאתה שם, ויש לי עם מי לדבר על הדברים הכי קטנים והכי לא חשובים, לעדכן אותך מה קורה עם הילדים, להתייעץ איתך. והעצות שלך כל פעם הפתיעו אותי מחדש — כמה חוכמה וידע יכולים להיות באדם שלא יוצא מחדרו. בכל פעם הופתעתי מכך מחדש.

היה שלום, אחי היקר. לעולם אנצור אותך בליבי. עכשיו אתה הולך להיות קרוב לאבא, כמו שתמיד רצית עוד מיום פטירתו. עוד מעט אנחנו נטמון אותך לצידו, ולנצח תהיה קרוב אליו. אחי אהובי, אבא יאהב אותך וישמור עליך כמו שהוא תמיד עשה, לנצח נצחים, באהבה הגדולה שלו, כמו שהוא תמיד ידע להעניק. עוד מעט, אחי, עוד מעט אבא ינשק ויחבק אותך, ויצעד איתך יחד בשבילי גן העדן כמו שתמיד צעדתם.

נוח על משכבך בשלום, אחי המתוק. אוהב אותך עד קץ הימים.

— גולן